אנו עדים לתופעת הקשב ADHA ההולכת וגדלה, של מאובחני הפרעת קשב וריכוז. מאחוריהם צצות יוזמות של פיתוח, מבדקים עם טיפול תרופתי ממוקד, או בלעדיו.
אבקש במאמר זה, לשפוך אור על התופעה וליצור הבנה מעמיקה יותר, לקשר בין הגרעין האורגני שלה לעובדות מציאות חיינו, והשינויים שהחברה עוברת בעשורים אלה.
הפרעת קשב – "הפרעה פופולרית"
ההכרה והמודעות החברתית להפרעת קשב וריכוז, הפכה אותה במידה מסוימת לנורמה מקובלת שכן ככל שהיקף התופעה גדל, כמות המאובחנים בה והמטופלים גדלים וכך גדלה הלגיטימציה לקיומה.
"עולם של מדיה ללא תהליך למידה"
על פניו להגדרה יש בסיס אורגני. מדובר על לקות נוירו-ביולוגית שמקורה במבנה המח ובכלל זה בפעילות של הדופמין (מוליך עצבי במח האחראי למרבית הסיבות התפקדויות).
ההבחנה המקורית היא אכן נוירולוגית בעיקרה, אך מתווספים אליה גורמים רגישים התנהגותיים, סביבתיים הברורים בהשפעתם .אני מבקשת לשפוך אור על מקומה של החברה על כל השינויים הטכנולוגיים שעוברת בעשורים אלו..
יש לי בעיות קשב או שמציקים לי בהודעות לאייפון כל דקה??
בעידן הדיגיטלי שבו מגיע מידע רב בו זמנית, ומציף את הפרט בעודף אינפורמצייה וגירויים שלא מצריכים מאמץ קוגנטיבי (שכלי), הרי שניצבת בפנינו שאלה, בדבר היכולת של האדם הלתמיד או הבוגר, להרתם למשימה הכרוכה בתהליך לימודי ממושך שבו הפתרון אינו מיידי אלה דורש קשב ממושך, וזאת מכיוון שכולנו ערים לתופעה, בה אנו נדרשים לחשב חישובים פשוטים בכל יום, אך במקום לאמץ את מנגנוני הלמידה, נסתייע באפליקציה המתאימה.
ואם בעבר נדרשנו לזכור פרוצדורות בעל פה ,הרי מיומנות זו מוחלפת באפלקציה שגם תנהל את סדר היום שלנו, בצפצוף רך ועדין המתואם לדרישה שלנו.
אנו עדים לתופעה שבה תהליך הלמידה הופך משלבים הדרגתיים למוצר מוגמר המגיע בקלות ליידנו
בתוך אלו אנו מתבקשים לראות האם לילד או לסטודנט יש קושי לשבת ברצף 45 דקות , ואם הוא מגיב לגירויים המציפים אותו , הוא מסומן כבעל הפרעת קשב.
נראה אפוא שאין לזלזל באבחנות שאני חלק מהן, אך יש להעלות על נס הבחנות בין תופעה חברתית טכנולוגית לנוירולוגית גרידא.