דימוי עצמי נמוך

ספסל הלמודים מעצב את דימוינו העצמי

עם תחילת הלימודים הפורמאליים, מצטרף נדבך ואולי מרכזי ,אשר יעצב את זהות הילד. המעבר מגן הילדים לבית הספר, יוצר אצל רבים מהילדים מפנה בדימוי העצמי. בתקופת הגן, הילדים שלטו במיומנויות בלתי פורמאליות ובלתי מדידות (הכוונה למדידה במדד כמותי אך לא האיכותי). המעבר לבית הספר מציב את התלמיד תחת מבדק באופן תדיר, זאת על סמך סרגל – מדידה, שהוצב על ידי קריטריונים של המערכות הפורמאליות. הסרגל ככלי מדידה והשוואה ילווה את הילד הרך עד סיום התבגרותו ואף לאחר תקופה זו. הייתי מגדירה את המעבר הזה כנתון להשוואה בין הלומד  "המאושר“, או “הלומד הכבול”. במושג כבול כוונתי היא כבול לתכתיבי הממסד, חוסר גמישותם ואי-התאמתם לצרכיו ולייחודו.

חוקרים רבים עוסקים בקשר בין דימוי עצמי לקשיי למידה. למעשה, עם הגיעו לכיתה א', הילד מקבל על עצמו תפקיד אחד ומרכזי בחייו והוא הלמידה, גם אם לא בחר זאת בעצמו. סביב תפקיד זה מתקיים השיח של הצלחה, כישלון, הסתגלות, הישגים, התמודדות והצלחה. מכאן שסביב ציר זה מתפתחת זהות הילד. בקרב לקויי למידה או תלמידים המתקשים בלימודים קיימת נטייה לדימוי עצמי נמוך, וקשיים בביטחון העצמי. לטענת ברין (1978 Bryan,) קשיים אלה פוגעים ביכולות רבות הנדרשות להסתגלות חברתית, התמודדות עם מצבים חדשים, בניית זהות, תגובות לאי-הצלחה ועוד.

ביום יום אנו פוגשים לא מעט בעלי מקצוע הנרתעים ממושג הלמידה. כך למשל, האינסטלטור שהגיע לטיפול בתקלה בבית, הסביר כי מגיל עשר לא למד. הגנן המטפל בגינתי הוסיף כי בכיתה ז’ לא אבחנו את קשיי הקשב שלו ולכן נפלט מהמערכת הלימודית הפורמאלית. אנשים אלו תופסים את הרעיון של חזרה לספסל הלמודים כמאיים (מעורר את הטראומה של ילדותם) ושוללים אותו על הסף. בשיחה עמם ניסיתי לבדוק ולאתר את גורם הרתיעה, שהרי למידה של גינון או למידה על מערכת מורכבת של צינורות היא בהכרח לא דבר קל יותר מאשר ללמוד טקסט ספרותי, או לפרק משוואת חשבון לגורמים..

ובכל זאת, מה יוצר את ההבדל?

מספר גורמים נתפסים בלמידה כמרתיעים. ראשית, למידה הכוללת סמלים גרפיים (אותיות, ניקוד ומספרים) מרתיעה ויוצרת חשש של אי-יכולת לשלב בין ידע, קריאה וכתיבה. ברור כי חשש זה אינו מבוסס, שהרי למעשה ביום יום כולנו נפגשים ומשתמשים בסמלים גרפיים או אייקונים: בנהיגה, בעיתון, בסמארטפון או במייל. בכל זאת עומס סמלים גרפים יוצר אצל רבים מלקויי הלמידה תחושת עומס הקשה להכלה, ומכאן הרתיעה האוטומטית מן הלמידה.

גורם נוסף הוא האינטנסיביות, והעומס במידע שיש בהם בכדי להימנע מפעילות זו. גורם זה נכון בעיקר בקרב אוכלוסיות שחוו למידה כטראומטית. הלמידה הפורמאלית נתפסת כמדידה, ומעריכה את הילד כמוצלח או בלתי מוצלח ובכך מהווה בסיס לדימוי העצמי. חשוב לציין כי דימוי עצמי תלוי בגורמים משפחתיים וסביבתיים נוספים. אך אין ספק כי מערכת החינוך ככלל, והמורה כפרט נתפסים בעיני הילד כגורמי סמכות שביכולתם לחזק, או להחליש את ביטחונו העצמי.

מעניינת העובדה כי למרות השינויים הטכנולוגיים המואצים, הלמידה כחוויה למי שכשל בה נותרה בעינה.

Bryan, T. H. Social relationships and verbal interactions of learning disabled children. Journal of Learning Disabilities, 1978, 58-66.
Bandura, A. Walters, R.H. (1963) Social Learning and Personality Development. New